בטקסט זה, אנו מקבלים תובנה לגבי העבודה האינטלקטואלית העומדת מאחורי המחקר המדעי-רוחי העומד בבסיס תוכנו של ספר זה. התובנה שמספק ד"ר בן-אהרון חושפת משהו שבדרך כלל לא למדנו מרודולף שטיינר עצמו - כלומר, החוויות הרוחניות האישיות שחווה תוך כדי חקירה ופיתוח הבנה של חוקים, תהליכים וישויות רוחניות. רודולף שטיינר סיפק לנו את הביוגרפיה האישית שלו עד 1907 וגם את תוצאות מחקרו המדעי-רוחי, אך הוא כמעט אף פעם לא מדבר ישירות על חוויותיו האישיות הנוגעות רק לו (אחד היוצאים מן הכלל החשובים הוא תיאורי הקשיים של שטיינר בכתב היד הלא גמור שלו). אנתרופוסופיה – פרגמנט(למצוא שפה שמישה ללכידת חוויות חושיות). בן-אהרון מראה לנו אלמנטים משיטת המחקר שלו ואת הדרך האורגנית והמוסרית שבה מתפתחת התקשורת עם העולם הרוחני. אלמנטים מחקריים אלה, והלכי הרוח והתובנות המוסריות הבסיסיים, תורמים ידע חדש וחשוב למחקר מדעי הרוח (כחוויה ישירה, לא כספקולציה או שילוב של ציטוטים כמו במחקרים אקדמיים). אקסטזה חזונית כמטרה בפני עצמה, דיבורים על כוחות נסתרים, טרנספורמציות סמליות של הגוף הפיזי ו/או הוראות סמכותניות ממנהיגים רוחניים אינם ממלאים תפקיד כלל בסיפור זה. כמו כן, המימד הפסיכולוגי, על אלמנטיו המרהיבים, המיתולוגיים והרואיים המצויים במדע בדיוני, בספרות דתית, באוקולטיזם, בניו אייג', בתיאוסופיה ואפילו בכמה ענפים של מה שנקרא ספרות משנית אנתרופוסופית, אינו מופיע בתיאור ייחודי, צנוע וישיר זה של התבגרות של חידה רוחנית ותינוק רוחני דרך שלבי חייו. במקום זאת, הוא מראה כיצד מחקר אנושי עצמאי, צלול וחשיבה ויצירתיות מתפתח בסבלנות מפוכחת תוך כדי המתנה לאות הזעיר, הניתן בחופשיות מהעולם הרוחני, שפתיחה ושיחה אפשריות. רק אז ניתן לנסות להיכנס באופן לגיטימי למהות העניין. הוא מתאר את היבטי האביב, הקיץ, הסתיו והחורף של תהליך המחקר כולו:

"השלב הראשון הוא החלק הצעיר של המחקר הרוחני, המונע על ידי כוחות הלב, תחושת הפליאה, המסירות והאהבה העומדים בבסיס החיפוש אחר המסתורין האנושי והקוסמי של הקיום, החיים והתודעה. ... השלב השני מתחיל כתקופה של משבר מתעצם, שבו בעיה גדולה צצה ומתבגרת, מתנגדת זמן רב לכל המאמצים לפתרון מודע. ... ליבה זו, מבחינה רוחנית, נשמרת היטב על ידי טבעה הרוחני המהותי. ... ככל שאני מוכן יותר לשחרר את רצוני האישי לפתרון, וככל שאני מוותר על הבעיה, כך אני מתחיל לחוש מחווה משלימה מהעולם הרוחני שחושפת ומציעה את עצמה כמתנה. ... השלב השלישי מגיע לאחר מכן, ... שהוא יותר שלב 'מעורפל' של הריון רוחני וחיי נשמה עובריים, שבו החוקר הרוחני חוזר לפעילותו הרוחנית, אך כעת בכיוון ההפוך לזה של מעיין המחקר." "...השלב הרביעי הוא אז הלידה הפיזית עצמה, הביטוי הפיזי, בין אם באמצעות המילה המדוברת, יצירה אמנותית, יוזמה חברתית, או, כמו במקרה שלנו כאן, בצורת ספר כתוב פיזית." (עמ' 6-7)

בסיס עבודתו טמון בחוויה החדשה והמשחררת של מפגש ועבודה עם התגלמות המשיח האתרי בזמננו, ובאופן שבו מחקר רוחני מתפתח באופן טבעי בתוך אנתרופוסופיה חיה, כאשר שלושת הזרעים שזרע המשיח האתרי בגופו, בנשמתו וברוחו של האדם גדלים ומתפתחים בחופשיות. זרעים אלה ודרך זו זמינים כעת גם לכל ילד, אישה וגבר המחפשים דרך זו. ד"ר בן-אהרון מראה לנו כיצד מחקר רוחני חייב להתפתח באיטיות לאורך שנים ועשורים, בהרמוניה עם הפעילות הקצבית והקוסמית של מיכאל והמשיח, ולא בקצב הרצוי על ידי החוקר עצמו.

בספר זה, הוא העניק לנו "סיפור חג מולד" על שיאו של מחקרו ופיתוח היוגה המיכאלית, המתאר מפגש מכריע בין נשמה לרוח ואת הצמיחה וההתפתחות הפנימית והחיצונית היצירתית, המעכבת, המבשילה, המפותלת ומתרחבת של חידה רוחנית. סיפור זה מדגים באופן מעורר השראה כיצד התיווך המיכאלי החדש בין האלים לאנושות יכול להתבטא בצורה קוהרנטית, מאוזנת ואנושית. בן-אהרון כותב:

"...ההתפתחות הרוחנית האמיתית, הפרובלמטיזציה, ההפריה וההתעברות, ההריון והלידה של פרויקט מחקר רוחני קונקרטי בחיים הפיזיים [הם] תוצאה של תהליך יצירתי ארוך ומורכב [...]. לפני שספר נכתב, בעיית המחקר חייבת להבשיל ולהיות פתוחה להפריה רוחנית אמיתית ולצמיחה וטרנספורמציה על-חושית טהורה בעולם הרוחני עצמו. לאחר מכן היא עוברת תהליך שניתן להשוותו לתהליך ההתעברות, ההריון והלידה של בן אנוש בעולם הפיזי. בעוד שהספר או יצירת האמנות המוגמרת הם, מצד אחד, יצירה אישית, שבראשיתה ניזונה ומעוצבת באופן טבעי על ידי המחשבות, הרגשות והחוויות של נשמתנו האנושית האינדיבידואלית, הם, מצד שני, גם ישות רוחנית עצמאית שיש לה חיים משלה. ומשחק הגומלין היצירתי המתמיד הזה והיחסים ההדדיים בין נשמת האדם לעולמות הרוחניים הם המהות החיה של כל מחזור החיים הזה של יצירה ויצירתיות." (עמ' 7)

בטקסט זה, המתאר את סיפור לידתה של רוח הספר, בן-אהרון מראה כיצד שיטות מדויקות של התפתחות מודעת ויצירתית, המתעצמות על ידי משברים ומכשולים קטנים וגדולים, מלווות בהשלמה אמיצה, שלווה ויצירתית תוך כדי המתנה לייעוד האמיתי של המהות הרוחנית של הספר, שתיוולד בפיתוח שיתופי ומודע של התנאים האישיים ומהות הרוח בתוך הנשמה ותבוא לידי ביטוי במילים ארציות. בפרט, הוא מתאר כיצד הבעיה הקשה של "נשימה" מודעת של תפיסות הצבע, הריח, הצליל וכל החושים אל תוך הגוף התגלתה במהלך החקירה והפיתוח של היוגה המיכאלית או הקוגניטיבית החדשה, אך גם נחסמה ומוגבלת במהלך השנים. לאחר מכן הוא מספר כיצד, במהלך הלילות הקדושים של 2012/13, העולם הרוחני פתח סוף סוף דלת לפתרון בעיה זו, ואפשר לו לעבור דרך השערים התחתונים כדי להצית את הרוחניות של הגוף. הוא דן כיצד להתכונן לפתיחת הדלת אל הרוח, במילים אחרות, כיצד להתכונן לאזור המעבר התובעני של הסף, שבו נדרשים איזון, מודעות עצמית ועוצמה מוסרית במידה רבה מאוד. יש לטפח מצב נוכח לחלוטין של ערנות רוחנית כדי להמתין לסימן הרוחני שיגיע מהצד השני, המצביע על כך שרגע חציית הסף או גילוי הפתרון לבעיה במהותה הרוחנית קרוב. בן אהרן כותב:

"מצב ספציפי זה של ערנות ותודעה ערה דורש שברגעים כאלה רגשות המסירות שלי יתמכו בהקשבה פנימית וערנית, ללא..."

ציפייה מסוימת או רצון מסוים. אני גם יודע שאם אוכל להקשיב מספיק לעומק ולשמור על ההקשבה הזו ברציפות למשך זמן מספיק זמן, אשמע במהרה את המילה או הטון המזמין, ואם אלך אחר צעדיו, אוכל לחצות בבטחה ובשלווה ולחוות את ההתעוררות הצלולה של ידע על-חושי בשלווה, איזון פנימי והרמוניה. אז אוכל להיקרא בבטחה לצד השני." (עמוד 20)

הטקסט מתאר את החוויות האינטימיות שחווה בן-אהרן בעולם הרוחני במהלך אירוע חג המולד הזה, כאשר חצה את הסף ובנוכחות מורו הרוחני הראשי ועמיתיהם, למד את הצעדים הראשונים לתרום באופן אנושי ליצירת "הר רוחני". מכיוון שבן-אהרן עבד כה במרץ עם עבודותיו של מורו על פני כדור הארץ, הוא יכול היה כעת לשמוע את המהות הרוחנית של קולו בעולם הרוחני, מהדהדת באהבה מקיפה, השראה וכוח יצירתי אינסופי. אך למרות כל זאת, זה היה עדין יותר, אנושי יותר ומרומם יותר עבור התלמיד הרוחני. באמצעות זאת, בן-אהרן הצליח להבין את המשמעות האוניברסלית של עבודתו של רודולף שטיינר, האנתרופוסופיה ואבן הפינה, ואת מקורותיהם ופוטנציאליהם הרוחניים-יצירתיים כזרעים חדשים לאנושות העתידית, ואת הקשר בין יסודות אלה לכוכב השמימי של ירושלים החדשה. במובן מסוים, חוויה רוחנית זו ילדה ילד רוחני בתוך בן-אהרן. לאחר מכן הוא מתאר את תהליך ה"הריון" באמצעות מהות הספר (יוגה קוגניטיבית או מיכאלית). הוא כותב:

"...רחם אמי [הוא] 'רחם משותף' [...], משום שפרויקט המחקר הרוחני המתפתח נמצא מחוץ לנשמתי בעולם הרוחני החיצוני בדיוק כפי שהוא נמצא בתוכו... אני מודעת לכך שהישות המתפתחת הזו חיה, נעה ובועטת הן בתוך חיי הפנימיים והן בעולם הרוחני, שם היא נישאת ומוגנת על ידי קהילה של ישויות יצירתיות... שני התהליכים, בנשמתי שלי ובעולם הרוחני, פועלים זה מול זה ותומכים זה בזה. לפיכך, ניכר במיוחד שכל אחד מהם רואה גם את פרויקט המחקר כתינוק משלו, ויתרה מכך, כולם חווים את עצמם יחד כקהילה, כאפוטרופוסים ומיטיבים מצד האם והאב של התהוותו הארצית." (עמוד 30)

הוא מתאר כיצד לטפח את התינוק הגדל של הספר על ידי חזרה יצירתית למקור הרוחני של כל החיים, למתנה הרוחנית והאינדיבידואלית של "אני הנני המשיח", שחי כעת באדמה איתנו וכזרע עתידי בכל אדם. לאחר שהזין את הילד באמצעות מדיטציה ושיתוף פעולה עם קהילתו הרוחנית, בן אהרון מתחיל לחוש את עיבוי הכוחות הרוחניים בתוך הגוף עצמו, והוא עוקב אחר הדחף המתמשך, או "חבלי לידה", לכתוב סקיצות וקווים מתאר במילים פיזיות. הוא מבהיר כי אי אפשר לזכור חוויה דמיונית במובן הרגיל, אלא שמחקר רוחני-מדעי מודע חייב לחזור ללא הרף למקור בדרכים חדשות, יחד עם הקהילה הפועלת מצד העולם הרוחני. לכן, חוויות מתמשכות אלו מהאירוע הרוחני חייבות להיות מודעות לדה-רוחניות, דחוסות ותורגמות בקפידה לתודעה הרגילה, למילים ולרעיונות. לבסוף, כאשר הספר נולד בפועל למילים ולנייר, תוכן היוגה הקוגניטיבית או המיכאלית מגלה את מלוא מהותו ומשמעותו כדלקמן:

"קצב נשימה זה בין העולם הפיזי לעולם הרוחני, ההפריה ההדדית והתפיסה המשותפת של המחקר, הופכים בשלמותם לביטוי של הדחף המיכאל בעידן מיכאל הנוכחי. דחף זה חייב למצוא דרך לשנות את האדם הרוחני בשלמותו וגם לחדור לגוף הפיזי עצמו. על ידי עבודה באופן שתואר לעיל וחיפוש עזרתו של מיכאל בהתגברות על הסף הפיזי התחתון, ניתן למצוא את התמיכה החזקה ביותר; יודעים שהדרך למשיח, הן בהתגלותו האתרית והן במעמקי גופי האדם, ניתנת לחצייה באמצעות עבודה מדעית-רוחנית פעילה באמת." (עמוד 37)

אני מוצא ספר זה פנינה אמיתית ותוספת ראויה ביותר לספרות האנתרופוסופית-מדעית-רוחנית. המרקם שלו תוסס ובריא. הוא ברמה הגבוהה ביותר ומציע מפתחות ותובנות שלא נמצאו בספרים אחרים של ד"ר בן-אהרון. ספר זה, שנכתב לאחרונה, מסייע לי ללא הרף במחקר המדעי-רוחני שלי בתחומים רבים. הספר באמת מעורר השראה משום שהוא מראה לנו שהדחף של רודולף שטיינר ממשיך לחיות, צומח ישירות מתוכו, וגם מתחבר לתלמידיו הנאמנים, האוהבים והאמיצים, ושכל אדם יכול לעצב את תהליך החקירה החופשי שלו כדי להיכנס באופן מודע לעולם הרוחני, צעד אחר צעד - עוד ועוד אל תוך עידן חדש זה של אור, אהבה וחיי ישו.

סקוט אליוט היקס, מחבר הספר תחיית החשיבה ו לוגיקה ארצית, טרנסצנדנטלית ורוחנית.