קול קורא לבוני מערכות סולאריות

זהו ספר המציג מחקר רוחני חדש ומקורי במובן של חוויה ותקשורת רוחנית דמיונית ממשית. כותרת המשנה של הספר מכריזה על נושא המחקר: תולדות תנועת מיכאל מאז מותו של רודולף שטיינר. היסטוריה זו אינה נמצאת בעולם הפיזי, אלא בעולם האתרי, וכדי לספר אותה, בן אהרן מציג בפנינו אירועים ותהליכים משמעותיים של העולם האתרי ואת הקשר שלהם לעולם הפיזי. אך חשוב מכל, בן אהרן מציג בפנינו היסטוריה זו כתהליך מתמשך שבו כל ההיבטים, בין אם מהעבר, מההווה או מהעתיד, קשורים להווה ולעתיד הקרוב. משימות שייכות לאנתרופוסופיה. כולנו באים לעולם עם ייעוד, משימה שיש למלא ולהתגלם, וספר זה נכתב בבירור עבור כל מי שמרגיש שגורלו קשור לאנתרופוסופיה. מהי משימה זו ומהי מטרה זו? אם מביעים זאת בצורה דמיונית, זה כך:

על הקהילה הארצית של המיכאלים לבנות מקדש שמש אתרי, ארצי-אנושי, על פני כדור הארץ במחצית הראשונה של המאה ה-21. הוא חייב להיבנות באופן מודע בתוך הלב האתרי של האנשים אשר יחד יוצרים את הלב האתרי של השמש האתרית, הארצית-אנושית.(עמוד 301)

פירוש הדבר הוא יצירת קהילה תוססת של אנשים המסוגלים להעלות את התודעה לרמת העולם האתרי, ובאמצעות הדרכים המגוונות בהן הדבר מתבטא, ליצור גשר קהילתי עשיר ועוצמתי. גשר כזה יהיה גוף אתרי משותף, המסוגל לאחד את הפיזי והאתרי, ובתוכו תוכל אסכולת מיכאל, בעתיד, להתגלם ולהגשים יותר ויותר את המהות הגבוהה יותר של האנושות, ולהפוך לשמש ארצית-אנושית. מדמדומי המאה ה-20 ואסון המאה ה-20, האנושות תתחיל תהליך של תחיית המתים.

גשר קהילתי כזה, כותב בן-אהרון, הוא "המשימה האמיתית היחידה של בית הספר ותנועת מדעי הרוח" כיום (עמוד 301). ככל שייראה מטרה זו נשגבת לחלק, בן-אהרון מעביר תחושה אמיתית של דחיפות ונחיצות התהליך החינוכי. היום וחייב להתחיל ולהתעצם בכל יום. לכן, ספר זה אינו מציע לנו שום ידע רוחני שאינו קשור באופן מיידי וישיר לפעילות מנטלית קונקרטית. כל רעיון ותובנה משרתים מטרה, וקריאת ספר זה משמעה יציאה לתהליך.

מאז אירוע ההקמה של כנס חג המולד לאנתרופוסופים יש משימה למלא, אך משימה זו נותרה ללא פגע; ואכן, לדברי בן-אהרון, היא אפילו אינה מובנת עד היום. זה אולי שיפוט קשה עבור חלק, אך עבור אלו אשר, כמוני, חשים חוסר חיים רוחניים אמיתיים והתלהבות במוסדות וביוזמות "אנתרופוסופיות" קיימים, עבודתו של בן-אהרון לא רק מצלצלת אמיתית, אלא אף מעוררת תקווה חדשה ואמונה מחודשת בדרך האנתרופוסופית. איני קורא ניטרלי של ספר זה, אם עמדה כזו קיימת, אך אני מאמין באמת ובתמים שבן-אהרון מייצג נקודת מפנה בחיים האנתרופוסופיים לאחר רודולף שטיינר, וספר זה מספק מבוא מקיף ומעורר השראה לתחייה מתמשכת ופוטנציאלית מתעצמת זו של רוח האנתרופוסופיה.

הספר מורכב מהרצאות מתועתקות ומורחבות שהוצגו בכנס הבינלאומי השנתי של בית הספר הגלובלי למדעי הרוח שנערך בשוודיה בשנת 2019. קהילת בית ספר זו נוצרת סביב האישור והעיסוק היצירתי במחקר על האירוע הרוחני של המאה ה-20, אותו פרסם בן-אהרון כבר בשנת 1993. תוכן הפרסום הנוכחי נובע באופן טבעי מהניסיון המתמשך לקדם את המטרה המוצגת ומהמחקר על להשיג.

משימת יצירת קהילת מיכאל מוסברת בספר מנקודות מבט רבות, תוך הסתמכות על מספר נושאים מרכזיים במדעי הרוח. ניתן לתאר כאן רק בקצרה, כמובן, אך הם כוללים, בין היתר, את ביאתו השנייה של ישו כדחף הרוחני העיקרי של זמננו; "הכלכלה הרוחנית" של כוחות וגופים בהתפתחות הנוכחית של תנועת מיכאל; הכוחות המנוגדים והמשימות הצפויות לפנינו כדי להתגבר עליהם; היפוך האהבה וריפוי עתידי של פצע האגואיזם; המיתולוגיה הנורדית-גרמאנית וכיצד ראגנארוק קשור לחוקה האנושית המושחתת; גיאוגרפיה רוחנית ויחסה לכוחות המתכנסים היוצרים את זרם מיכאל; ועיתוי האבולוציה ביחס למשימות האנתרופוסופיות על פני כדור הארץ.

כפי שקוראי האנתרופוסופיה יידעו, כל אלה הם נושאים מרכזיים של מדע הרוח. הם מוצגים כאן במידה שהם רלוונטיים לנושא הספר ויכולים לעזור לנו להבין את המשימה שלפנינו. כמו כן ראוי להזכיר את חקירתו של בן-אהרן את שתי הקבוצות העיקריות המרכיבות את זרם מיכאל: הנשמות האריסטוטליות והאפלטוניות. בן-אהרן כותב שלאחר האירוע הרוחני של המאה ה-20, נערכה התייעצות רוחנית בעולם האתרי, שם זוהתה תוכנית חדשה לפגישה עתידית - ואולי קרובה - של קבוצות אלו על פני כדור הארץ. זהו מחקר קרמי עכשווי המדבר על גורלנו.

בן-אהרון פרסם את ספריו הראשונים בשנים 1993 ו-1994, וחשף מחקר רוחני חדש ופורץ דרך כבר אז. דמדומי האדם הוא ניצב בקו בלתי שבור של נאמנות ומסירות לאירוע המתואר בו, שכעת מעודכן כתמונה מקיפה ומפורטת יותר של מה המשמעות של הפיכת ביאתו השנייה של ישו למציאות עלי אדמות. כחלק מתמונה זו, אנו לומדים גם היבטים אינטימיים יותר של שליחות והוויה זו, ויש דיון מעניין מאוד בהקשר זה על טבעה של החניכה וההבדלים בין חניכה, אדם רגיל, לבין חניכת ישו החדשה, שניתנה באופן טבעי, אשר, כפי שחלק מהקוראים יידעו, הייתה נקודת המוצא למסע הרוחני של בן אהרן עצמו.

התמונה המקיפה של תנועת מיכאל ב דמדומי האדם לדעתי, זהו דבר שלא ניתן למצוא באף ספרות מאז רודולף שטיינר. הוא לא רק מציע לנו מחקר רוחני חדש, אלא גם מחייה את המשמעות של עיסוק באנתרופוסופיה מתוך הבנה כנה, הנובעת מתובנה אנתרופוסופית וחוויה רוחנית. פרסום זה מדגים במלואו את הפוטנציאל של תנועת מיכאל האנתרופוסופית. קריאת ספר זה תרגש אתכם הן בדחיפות והן באפשרויות של זמננו, ותחושת אחריות עמוקה.

אם הייתי מסכם על מה עוסקת עבודה זו, זו הייתה קריאה והזמנה: קריאה להפוך לבוני שמש של השמש הארצית-אנושית.

כבוני שמש, עלינו לחוות את עצמנו, חברים יקרים, כאשר אנו מתאחדים כדי לבנות את הקהילה שלנו, ... לעשות את עבודתנו הפעילה, ליצור יחד את המרחב הסולארי הזה ואת הזמן הסולארי הזה, את החיים הסולאריים ואת אור השמש.(עמ' 145-147)

Torbjørn Eftestøl (עמית דוקטור ב- האקדמיה הנורווגית למוזיקה וחבר ב- בית הספר למדעי הרוח וה- מכללת אירועים גלובלית)